במקרה בו קבלן לא פעל לתיקון הליקויים כפי שעליו היה לפעול נפסק לדייר פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה עקב הליקויים ושתיגרם בעקבות תיקונם.
פס”ד של כב’ השופטת ברכה סמסון שניתן ביום 06 אוגוסט 2008
המומחה קובע בחוות דעתו, כי עלות תיקון הליקויים בדירה 5,400 ₪ בצירוף מע”מ נכון למרץ 2005. שני הצדדים מקבלים קביעה זו (סעיף 3 לסיכומי התובעים וסעיף 5.7 לסיכומי הנתבעת). סכום זה בצירוף מע”מ עומד ע”ס 6,237 ₪, משעורך להיום (מיום 15.3.05) 7,631 ₪.
הנתבעת טוענת בסיכומיה, כי התובעים אינם זכאים לפיצוי שנקבע על ידי המומחה, שכן הליקויים המפורטים בחוות הדעת הם ליקויים שהם בגדר “כל אי התאמה אחרת, שאינה אי התאמה יסודית”, כאמור בסעיף (9) לתוספת לחוק המכר (דירות), תשל”ג- 1973. תקופת הבדק הינה שנה, ותקופת האחריות הינה 3 שנים אח”כ, דהיינו ביום 26.2.2002 הסתיימה תקופת האחריות. הואיל והתביעה הוגשה ביום 12.12.04, אין התובעים זכאים עוד להסתמך על אותם ליקויים ולתבוע על פיהם, ודין התביעה להידחות.
אני דוחה טענה זו של הנתבעת.
בתצהירו (ת/1) מוסר התובע, כי הנתבעת ביצעה בדירה מספר תיקונים לאחר טלפונים ומכתבים רבים שהופנו אליה. משנואשו התובעים מתיקוני הקוסמטיקה שערכה הנתבעת, פנו למהנדס שערך חוות דעה, ואותה שלחו לנתבעת בקיץ 2000. בעקבותיה הנתבעת ביצעה תיקונים נוספים, שלא היו לשביעות רצונם, ולכן ביקשו חוות דעת נוספת. לתצהיר לא צורפו העתקי המכתבים שנשלחו לנתבעת.
הנתבעת צרפה לתצהיר מנהלה מכתב, שנשלח אל התובעים ביום 6.12.01 (נספח י’ ל- נ/1), ובו הנתבעת מאשרת קבלת מכתב וחוות דעת מומחה ביום 5.12.01. מכאן, שהתובעים הודיעו על הליקויים בדירה לכל המאוחר במועד זה, מועד שהוא לפני תום תקופת האחריות. בעקבות פניה זו, ביקשה הנתבעת לבדוק את תלונות התובעים, ביצעה תיקונים, אך לא לשביעות רצונם של התובעים. הנתבעת מאשרת קבלת חוות דעת נוספת במכתבה מיום 27.2.02 (נספח יא’ ל- נ/1). גם במכתב זה, הנתבעת הביעה נכונות לתקן ליקויים בדירה.
בנסיבות אלה, אין לזקוף לחובת התובעים, את ניסיונם להימנע בשלב זה מנקיטת הליכים משפטיים נגד הנתבעת בניסיון לגרום לתיקון הליקויים, ובכך לסיים את המחלוקת בין הצדדים.
הנתבעת טוענת בנוסף (בסעיף 7 לסיכומיה), כי התובעים לא הודיעו על הליקויים בדירה, זמן סביר מהמועד בו גילו אותם. חוות דעת המומחה מטעמם נערכה ב- 8/00, ורק ביום 5.12.01 העבירו עותק ממנה לנתבעת.
אכן, נראה שהתובעים השתהו בהעברת חוות דעת המומחה מטעמם לנתבעת, אך אין המדובר בשיהוי, שיש בו כדי לשלול מהם פיצוי בגין הליקויים. הנתבעת לא טענה וממילא לא הוכיחה, כי שיהוי זה גרם לה נזק כלשהו.
לפיכך, נדחית טענתה זו של הנתבעת.
עוד טוענת הנתבעת, שלא ניתנה לה הזדמנות ראויה לבצע תיקונים בדירה ועל כן, אין התובעים זכאים לסעד כלשהו בגין הליקויים הנטענים.
מתצהיר התובע עולה, כי לפי גירסתו, הנתבעת נקטה סחבת בביצוע התיקונים. הנתבעת שלחה עובד מחיפה שהיה מוכן לבוא כל יום לכמה שעות, ובכך לשבש את חיי התובעים ועבודתם, שכן בכל יום של עבודה נאלצו להפסיד יום עבודה (סעיף 2 ל- ת/1).
מנגד, מצהיר מנהל הנתבעת, כי התובעים הערימו קשים בתיקון הליקויים על ידי הנתבעת. תחילה בכך שהקשו על תיאום מועד לתחילת ביצוע התיקונים, ואח”כ ביקשו כי התיקונים בדירה יבוצעו בימים שישי ושבת. לאחר מאמץ הצליחה הנתבעת להתחיל בביצוע התיקונים, וכאשר ביקשה להמשיך ולהשלימם, נתקלה בסירוב מצד התובעים (סעיפים 8 ו’- ח’ ל- נ/1).
אין זה סביר, לדרוש מהנתבעת לבצע תיקונים בסופי שבוע, כפי שביקשו התובעים (נספח יג’ ל- נ/1). מנגד, אין זה סביר להתקין קרמיקה במקלחת במשך 3 ימים תמימים, במנותק מביצוע יתר התיקונים (נספח יז’ ל- נ/1). לא ברור, מדוע לא ניתן היה לבצע עבודה זו במקביל, בו זמנית, לביצוע יתר העבודות בדירת התובעים.
לא מצאתי בהתכתבות בין הצדדים, הצעה קונקרטית ומוגדרת מצד הנתבעת לבצע את כל התיקונים, תוך פרק זמן מוגדר וסביר. אין לצפות מהתובעים שיסכימו להעדר ממקום עבודתם לתקופה בלתי מוגדרת ובלתי מוגבלת.
לפיכך, אני דוחה טענת הנתבעת כי לא ניתנה לה הזדמנות ראויה לתקן את הליקויים בדירה.
התובעים עותרים לפיצוי נוסף בסך 2,000 ₪ בגין תיקונים נוספים וניקיון. לא הוצגו ראיות להוכחת הוצאה זו, ואין בחוות דעת המומחה כל איזכור לכך.
בסיכומיהם, עותרים התובעים לפיצוי של 2,000 ₪ נוספים ומפנים לסעיף יא’ 6047 ו-יב’ 6054 בתשובות המומחה מיום 5.9.06. לא צורפו השאלות.
בסעיף יא’ 6047 מציין המומחה, כי תא המקלחת בוצע על ידי הדיירים. ניתן רק להניח, שהתובעים טענו לליקוי בתא המקלחת. כיון שהותקן על ידי התובעים, אין להשית על הנתבעת כל חיוב בגין ליקוי זה.
גם בסעיף יב’ 6054, לא ברור מה היתה השאלה ולפיכך לא ניתן להסיק מהתשובה בלבד, שהמומחה קובע פיצוי נוסף.
המומחה קבע, כי אין צורך לפנות את הדירה לשם ביצוע התיקונים (ע. 8 לחוות הדעת). לפיכך, אין התובעים זכאים לפיצוי בגין דיור חלופי בעת ביצוע התיקונים.
עוגמת נפש ואובדן הנאה מהדירה.
בהתחשב בהיקף הליקויים שנמצאו בדירה, אני פוסקת לתובעים פיצוי בגין אי הנוחות שנגרמה להם ותיגרם להם, בביצוע תיקון הליקויים, בסך 1,000 ₪.
בסיכומיהם זנחו התובעים את טענתם, בדבר היות החוזה חוזה אחיד ובו תניות מקפחות, ויש לראותם כמי שוויתרו על טענה זו. בנוסף, התובעים אינם מציינים מהם אותם סעיפים מקפחים בחוזה.
לסיכום, חיובי הנתבעת כלפי התובעים הם כדלקמן:
בגין איחור במסירה הדירה 1,367 ₪
עלות תיקון הליקויים 7,631 ₪
עגמת נפש ואי נוחות 1,000 ₪
ס”ה 9,998 ₪
בשל הפער העצום בין חוות דעת המומחה מטעם התובעים, לבין חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אני מחייבת את הנתבעת במחצית שכ”ט המומחה מטעם התובעים בסך 1,850 ₪, משוערך להיום 2,625 ₪ (מיום 14.1.02).
כמו כן, הצדדים ישאו בחלקים שווים, בהוצאות חוות דעת המומחה מטעם בית
המשפט.
לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים 9,998 ₪ בצירוף הוצאות משפט יחסיות בסך 2,250 ₪ (כולל שכ”ט המומחה מטעמם) ושכ”ט עו”ד בסך 1,500 ₪ בצירוף מע”מ. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
כמות צפיות: 5,135
